כוחות, מדיניות ומוקדי לחימה במלחמת העצמאות

למחרת החלטת החלוקה החלו עימותים בין תושבים פלשתינאים שלא תקפו את היישוב היהודי לבין הכוחות בשטח, בזמן שהבריטים עדיין שלטו בארץ. הבריטים פינו בשלבים כ-120 אלף חיילים לנמלי חיפה ורפיח, כדי להרחיק מוקדי קרבות מצירי פינוי ולשמור על אבטחת מתקנים וצירי תנועה חיוניים. היישוב היהודי רצה להקים מדינה יהודית, ובתחילה מנה כ-60 אלף לוחמים ב-12 חטיבות, עם כוחות מאומנים כמו פלמ"ח והצטרפות עולים וניצולי שואה. הכוח הערבי נועד למנוע הקמת מדינה יהודית, וגייס כ-10,000 לוחמים מקומיים עם חוסר משמעת ונשק איכותי. בשלב הראשון נלחמו בערים מעורבות, בדרכים ובאזורים כפריים, כששיירות רבות הפכו למלכודת מוות וסיכנו את תושבי ירושלים. דוגמה מרכזית היא שיירת הל"ה, שבה 35 לוחמי הגנה נהרגו בקרב בדרך לגוש עציון.