דרוזים וצ'רקסים במלחמת העצמאות ובצה"ל

הדרוזים והצ'רקסים חיו בעיקר באזורים שונים בצפון הארץ, ובחלק מהמקומות התקיימו שיתופי פעולה גם בתקופות של מתיחות. במהלך מלחמת העצמאות רבים מהם נבחרו לתמוך במדינת ישראל במאבק לעצמאותה. הדרוזים קיבלו לחצים מנוגדים מצד היישוב היהודי ומצד הוועד הערבי העליון, ולכן היו בתוך העדה מגמות סותרות וזהירות ביחסים עם היהודים בחלק מהאזורים. במקביל פעלו כוחות דרוזיים בסוריה תחת פיקודו של שכיב אל והאב, וב-16 באפריל 1948 התרחש קרב מכריע בין הגדוד הדרוזי לחטיבת כרמלי. לאחר קרבות והבנות חשאיות, חלק מהלוחמים הדרוזים השתלבו בכוחות היהודיים. ביולי 1948 התגייסו דרוזים לשירות בצה"ל, והם סופחו כפלוגה דרוזית בחטיבה 9. הצ'רקסים סירבו בתחילת המלחמה לסייע לערבים, שמרו קשר עם ארגון ההגנה, ובהמשך לחמו לצד כוחות צה"ל כפלוגה נפרדת. יחידת המיעוטים איגדה כוחות דרוזים וצ'רקסים (ובהמשך גם בדואים), ופעלה בעיקר בביטחון שוטף; בהמשך הוקמה ונקבעה כיחידה 300 ולימים כגדוד חרב. בשנים מאוחרות יותר הוכרזו הדרוזים והצ'רקסים כעדים בישראל, ונקבע גיוס חובה לצה"ל.