מהקמת המדינה ועד שנות השבעים
הדה-קולוניזציה הייתה תהליך שבו שלטון קולוניאלי הסתיים, בעיקר משנת 1945 ועד תחילת שנות ה-60. זה לא קרה ביום אחד, אלא בהדרגה, ובמהלכו מעצמות ניסו לשמור על אינטרסים חשובים גם אחרי היציאה. במזרח התיכון התהליך התחיל מוקדם יותר מאשר בצפון אפריקה. ככל שהשליטה הקולוניאלית הייתה עמוקה יותר, כך היה קשה יותר לפרק אותה.
הגורמים לתהליך היו כמה סוגים. מבחינה אידיאולוגית, התחזקו רעיונות של חירות ולאומיות, וגם שתי המעצמות הגדולות התנגדו לקולוניאליזם: ארה"ב בשם עקרונות ליברליים וזכות להגדרה עצמית, ובריה"מ מתוך ביקורת על ניצול קפיטליסטי. גם דעת הקהל בעולם נטתה לראות בקולוניאליזם מדיניות לא מוסרית. מבחינה כלכלית, ירדה הרווחיות של המושבות והיה משבר כלכלי אחרי המלחמה.
מבחינה פוליטית, יחסי הכוחות השתנו בעקבות מלחמות העולם והמלחמה הקרה, ותנועות לאומיות ניהלו מאבקים נגד שלטון זר. לארגונים בינלאומיים ואזוריים היה תפקיד, כמו האו"ם והליגה הערבית. חשוב לזכור גם את ההבדל בין המעצמות: הקולוניאליזם הבריטי נטה לראות בשטחים אמצעי לקידום אינטרסים, בעוד שהקולוניאליזם הצרפתי לווה גם בתחושת שליחות תרבותית. ההבדלים האלה השפיעו על אופי היציאה ועל הקשיים בדרך.
בסביבות 1948 חיו בארצות האסלאם בערך כמיליון יהודים, וב-1969 נשארו פחות מ-200,000. בתוך דור, כ-80% עזבו, ולכן מדובר בשינוי דמוגרפי חד ומהיר. לפני השינוי הגדול, מעמדם כלל יחס מפלה, אך בדרך כלל לא תוארו פוגרומים. בנוסף, התקיים קשר בין חלק מהקהילות לבין השלטון הקולוניאלי, והמצב החמיר בשנות ה-30.
כמה גורמים עיצבו את גורלם מסוף שנות ה-40. ראשית, הדה-קולוניזציה יצרה שינוי תרבותי: התרחקות מתרבות מערבית והתגברות עוינות כלפי יהודים שזוהו עם השלטון הקולוניאלי. שנית, התחזקה הלאומיות הערבית, ובמסגרתה יהודים נדחו לעיתים כיסוד זר. שלישית, מלחמת העצמאות השפיעה גם במדינות שנלחמו ישירות וגם במדינות שלא השתתפו בלחימה, דרך אווירה אזורית של פאן-ערביות ופעילות הליגה הערבית.
לצד אלה פעלו גם גורמים פנימיים יותר: הייתה ציונות ענפה כבר מראשית המאה ה-20, וגם זיקה דתית-היסטורית לארץ ישראל שדחפה לעלייה. בנוסף, ממשלת ישראל קידמה מדיניות של "חיסול גלויות", כלומר עידוד ריכוז יהודים במדינה החדשה. בבחינה חשוב לדעת להסביר איך כל גורם דחף ליציאה, ואיך כמה גורמים יחד יצרו תהליך מואץ של הגירה.
מלחמת ששת הימים נלמדת דרך גורמים ונסיבות, דרך התפתחות הלחימה והתרחבותה גם לירדן ולסוריה, ודרך התוצאות. מעבר לתוצאות עצמן, חשוב לעקוב אחרי ההשפעות על ישראל וגם על פלסטינים וערבים. בתוך הסיפור של המלחמה מופיע גם היבט מודיעיני משמעותי. ההבנה של המלחמה כוללת גם את ההקשר האזורי שבו מדינות ערב פעלו.
דוגמה בולטת היא תרומתו של אלי כהן, מרגל שהצליח להשתלב בצמרת הממשל הסורי. הוא העביר מידע על ביצורים ברמת הגולן, מידע שיכול היה לסייע בהיערכות ובהבנת השטח. בסופו של דבר הוא נתפס והוצא להורג בתלייה בשנת 1965. בבחינה כדאי לזכור את הדמות כמרכיב שממחיש את חשיבות המודיעין לפני עימותים.
מלחמת יום הכיפורים נבחנת גם היא דרך גורמים ונסיבות, ולאחר מכן דרך תוצאות והשפעות. כאן הדגש הוא על ההשפעה על ישראל מצד אחד ועל מדינות ערב מצד שני. כדי לענות טוב, צריך להציג רצף: מה הוביל למלחמה, מה היו התוצאות המרכזיות, ואיך זה שינה תפיסות ומציאות באזור. אין צורך להוסיף פרטים שלא ניתנו, אלא להציג את המבנה בצורה מסודרת.
בשנות ה-50 וה-60 הגיעו עולים בהיקפים גדולים וממקומות מוצא שונים. לעלייה היו מאפיינים מגוונים: עליית הצלה, עלייה מבוקרת, עלייה חשאית, וגם עליית שורדי שואה. כל סוג עלייה יצר צרכים אחרים בקליטה, ולכן המדינה והחברה התמודדו עם משימות מורכבות. בבחינה חשוב לזהות את המאפיינים ולא לבלבל ביניהם.
תהליך הקליטה כלל קשיים גם מצד הקולטים וגם מצד הנקלטים. תפיסת "כור ההיתוך" (מיזוג גלויות) השפיעה על הדרך שבה ניסו לעצב חברה אחת מתוך קהילות שונות. אחד הסמלים של תקופת הקליטה הוא המעברות, שהמחישו את עומס האתגרים ואת הפתרונות הזמניים. לצד הקשיים, יש להדגיש גם את תרומת העולים למדינה, כחלק מהבנת התמונה המלאה.
אירוע מרכזי להבנת המתחים החברתיים הוא אירועי ואדי סאליב. יש ללמוד את משמעותם ואת ההשפעה שלהם על החברה הישראלית, כחלק מהתמודדות עם פערים ותחושות קיפוח. בבחינה כדאי לקשור בין תנאי הקליטה, תפיסות חברתיות כמו כור ההיתוך, לבין הופעת מחאות ואירועים שמסמנים שינוי. כך מציגים תשובה שמראה הבנה של תהליך ולא רק רשימת מושגים.