הלאומיות בישראל ובעמים, ראשית הדרך עד 1920
הלאומיות המודרנית באירופה צמחה סביב דברים שמחברים אנשים לקבוצה אחת: שפה, מנהגים ומסורות, עבר ומוצא משותפים, סמלים, זיקה למולדת ורצון לחיות במדינה עצמאית. היא יצרה מוקדי זהות חדשים ועקרונות פוליטיים חדשים, ולכן אנשים התחילו לראות את עצמם קודם כול כחלק מלאום. במקביל נוצרו מסגרות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות שפעלו לטפח זהות לאומית. בסופו של תהליך, גם המפה המדינית של אירופה השתנתה.
כמה גורמים דחפו את התנועות הלאומיות קדימה. רעיונות הנאורות הדגישו זכויות טבעיות, ריבונות העם ואמונה בקידמה, והם עודדו אנשים לחשוב שמגיע להם לקבוע את גורלם. תהליכי חילון החלישו את ההשפעה הדתית על החברה ופתחו מקום לזהות לאומית. גם התנועה הרומנטית חיזקה את הרגש והדמיון, עודדה חזרה לעבר וחיפוש סימנים ייחודיים, ואיסוף תרבות עממית ופולקלור.
לצד הרעיונות, אירועים ותהליכים מעשיים השפיעו מאוד. ההדים של המהפכה האמריקאית, המהפכה הצרפתית ותקופת שלטון נפוליאון הראו שאפשר לשנות סדרים פוליטיים. תיעוש ועיור שינו את החיים והחברה, וחיזקו קשרים בין אנשים. גם התקדמות בטכנולוגיה, תחבורה, תקשורת, חינוך ותרבות עזרה להפיץ רעיונות לאומיים וליצור תחושת שייכות רחבה.
התנועות הלאומיות פעלו בכמה תחומים: הן טיפחו תודעה לאומית, יזמו פעילות פוליטית, ולעיתים גם פעילות דיפלומטית וצבאית. המנהיגים הגיעו ממעמדות חברתיים שונים, והסמכות שלהם נבעה ממקורות שונים, כמו השפעה ציבורית או יכולת ארגון. המטרה הייתה להפוך רעיון של זהות משותפת לכוח שמסוגל לשנות מציאות. לכן הן בנו ארגונים, יצרו שפה וסמלים, וניסו להשיג הכרה וכוח.
אפשר לזהות שלבים בהתפתחות: בתחילה פעלו אנשי רוח כדי לגבש זהות לאומית, אחר כך התרחבה הפעילות לתחום תרבותי וארגוני. בהמשך הופיעה פעילות פוליטית, כולל מהפכות כמו "אביב העמים". בשלב מתקדם יותר התנועות פנו לפעילות דיפלומטית וצבאית כדי להקים מדינות. לא כל תנועה עברה את כל השלבים באותו קצב, אבל הדפוס הכללי חוזר בהרבה מקומות.
היו גם גורמים שעזרו או הפריעו. תמיכת מעצמות יכלה לקדם מאבק, בעוד התנגדותן יכלה לעצור אותו. היקף המודרניזציה השפיע על היכולת לארגן ציבור רחב ולהפיץ רעיונות. כוח הכנסייה בחברה מסוימת יכול היה לחזק או להחליש זהות לאומית חדשה. גם מידת הפיצול בתוך העם או בין אזורים שונים השפיעה על הסיכוי להצלחה.
הציונות צמחה מתוך שילוב של לחץ חיצוני ושאלות פנימיות. במערב ובמרכז אירופה נוצרה אכזבה מכישלון האמנציפציה ומגילויי אנטישמיות, שהראו שגם השתלבות לא תמיד מבטיחה שוויון וביטחון. במקביל עלה חשש מאובדן הזהות היהודית בגלל חילון והשתלבות בחברה הכללית. במזרח אירופה היו גם גילויי איבה כלפי יהודים, שהחריפו את תחושת חוסר הביטחון.
לכל אלה נוספה השפעה חזקה של רעיונות הלאומיות האירופית. אם עמים אחרים דורשים מדינה משלהם, גם יהודים התחילו לחשוב על פתרון לאומי. כך נוצרה תנועה ששילבה רעיון של עם עם צורך מעשי בביטחון ובמסגרת מדינית. המטרה הייתה להפוך את היהודים מקהילה מפוזרת לעם עם מרכז לאומי. מכאן התפתחו מנהיגות, ארגונים ותוכניות פעולה.
בנימין זאב הרצל היה דמות מרכזית בגיבוש הציונות המדינית. הוא ניסח את תפיסתו בספר "מדינת היהודים", ופעל לכנס את התנועה במסגרת מסודרת. בהקונגרס הציוני הראשון נקבעה תוכנית באזל, ובהמשך הוקמו מסגרות ארגוניות. הרצל גם ניסה להשיג צ'רטר מהסולטן העות'מאני ומהמעצמות, כולל גרמניה, רוסיה ובריטניה, ובתוך התנועה התנהל פולמוס אוגנדה.
בארץ ישראל, עד מלחמת העולם הראשונה, הציונים פעלו בשטח: עלו עולים בהיקפים שונים, מארצות מוצא שונות, והתמודדו עם קשיים רבים. הוקמו צורות התיישבות חדשות כמו מושבה וקבוצה, וגם הוקמה תל אביב. נבנו מסגרות חברתיות-פוליטיות, כגון ארגוני איכרים ומפלגות פועלים. בתחום הביטחון הוקמה מסגרת כמו "השומר", ובין הדמויות והמסגרות בלטו שיטת האפוטרופסות של הברון רוטשילד ופעילותו של ד"ר ארתור רופין.
במקביל הונחה תשתית של תרבות וחינוך. מאבקים כמו "מלחמת השפות" ביטאו ויכוח על זהות ושפה, והעיתונות שימשה כלי להפצת רעיונות. אליעזר בן יהודה פעל בתחום השפה, והסתדרות המורים חיזקה את החינוך העברי. בזמן מלחמת העולם הראשונה השלטון העות'מאני, בהובלת ג'מאל פחה, נקט מדיניות כלפי היישוב היהודי שנבעה מצורכי מלחמה, יחס עוין לעולים ציונים ועוינות כלפי מיעוטים. בהמשך ניתנה הצהרת בלפור, עם תוכן שעורר גם קשיים בגלל ניסוח ההצהרה, והיא שיקפה אינטרסים בריטיים וגררה תגובות שונות של ציונים, יהודים משתלבים וערבים.
כשמשווים את הציונות לתנועות לאומיות אחרות, יש גם דמיון וגם ייחוד. המשותף נמצא בגורמים, ביעדים, בסוגי מנהיגים ובדפוסי פעילות כמו ארגון ציבורי ומאבק מדיני. אבל לציונות היו קשיים מיוחדים: ריחוק גאוגרפי מארץ המולדת, פיצול קהילתי לשוני ותרבותי, תלות בשלטון זר בארץ ישראל, וגם ריבוי מתנגדים בתוך החברה היהודית, כולל אורתודוקסים, משתלבים, בונד וסוציאליסטים.
Upload it to LearnFlip and get interactive practice questions — free